היום מדליקים נר אחרון של חנוכה, וחנוכיה מלאה מרצדת בכל בית.
חג של ניגודיות בין חושך לאור.
אתמול ב'מעגל נשים קטנות' שלי ניסינו לשפוך אור על כוחות נפש שפועלים בתוכנו, מעכבים או מפתחים אותנו – הרבה פעמים 'בחשיכה', זאת אומרת מחוץ לאור המודעות שלנו.
פגשנו אותם דרך ערכת קלפים שאני ממש אוהבת, ארץ יצורי הנפש של אפרת מעיין. כל אחת פגשה שדון אקראי, ניסתה להבין מאיפה היא מכירה אותו בחייה, לספר מתי פגשה בו בתוכה ואיך הרגישה, ואז למצוא כוח קסם שיעזור לה לאלף את השדון המסויים הזה כשהוא מגזים ומשתלט. מקסים איך הבנות הציעו אחת לשניה איזה כוחות יעזרו באיזה מצב.
דיברנו הרבה על שדון ההשוואות למשל, ומולו על הכוח לקבל את עצמי עם 'הפגמים' שיש בי (למרות שאישית קשה לי המילה 'פגמים'), וילדה אחת הציעה מולו גם את הכוח להפוך חיסרון ליתרון ונתנה דוגמה יפייפיה!
ילדה אחרת הכירה לנו את שדון הבושה, שלפעמים כל כך מכווץ, ולא נעים לפגוש אותו בנו, וחברה הציעה לה את הכוח לשתף במחשבות ורגשות, ותכלס בדיוק בכוח הזה השתמשנו במעגל.
'לוחמות האור' האלה מזכירות לי תמיד שיטות שאני בעצמי קצת שוכחת, כמו הכוח לצחוק ולהצחיק…
כל אחת ביקשה כוח אחד לזכור במיוחד השבוע והכינה שרביט קסמים שיגלם אותו.
*** אז שנזכור כולנו שהרבה פעמים חשיכה=שיכחה, שיכחת הטוב… ולפעמים כל שעלינו לעשות כדי שייכנס יותר אור זה להיזכר כמה כוחות נפש עומדים לרשותנו. ***