13.12.17 הכרת תודה על מעגל חנוכה

הכרת הטוב… 
כמה זה קשה לנו לפעמים, כמה אוטומטית הראש מתמקד בכל מה שהלך פחות טוב. אני טובה בלנתח את זה בדיעבד ולא תמיד טובה בלזכור את הטוב בעודו מתרחש. 
אתמול מעגל נשים לחנוכה, הגעתי עם אהובתי אפרת דגן להכין את פיסת גן העדן שתכננו, עד לפרטים הקטנים, בספריה – מעגל עם פופים על הפרקט, תאורה רכה, שביל נרות בכניסה, תה צמחים ריחני… בול מה שראיתי בעיני רוחי.
הבנות התחילו להגיע וכל פעם הלב שלי התרחב עוד, בנות אהובות שכל כך רציתי שיבואו. ואז… המשיכו להגיע בנות, והמשיכו, ופתאום כבר לא היה לכולנו מקום ב'רחם' הנעימה והאינטימית שיצרנו, והיינו צריכות לעבור למועדון הצמוד לספריה.
ואז – במקום להתמקד בשפע, בנשים שאני כל כך אוהבת, בנס הזה של המאמץ שכולנו עשינו כדי להיות יחד, אתן יודעות לאן המיינד החמקמק שלי ברח? כמובן – לחסר. ל'איזה באסה, הלכה לנו האווירה, מה עושים עם אורות הניאון האלה, והחלל הגדול והמזגנים המרעישים…. אוף!!!".
מזל שאפרתוש הייתה איתי, שהיצירה וההנחיה המשותפת איתה הם גם בגדר נס חנוכה גדול מאוד עבורי, ויחד פשוט הסכמנו להתגמש במחשבה, לעשות את ההתאמה… ולאט לאט שוב יכולתי לנשום יותר, להיות יותר, להביא את הנוכחות שלי למעגל במלואה.
אני עוד עובדת על שחרור 'התמונה המושלמת' שמנסה לארוב לי, אבל פשוט מרגישה הודיה גדולה על שפע כזה של נשים שהגיעו ממגוון יישובים בצפון. שהסכימו להיכנס למעגל ולתת לו לקחת אותן לכל מיני מחוזות.
נס פך הקשב….
שלא ייגמר.
תודה.