27.1.18 סדנת קלפים של ארץ יצורי הנפש

אתמול היתה לי התקפת עצבים נוראית, כל כך כעסתי על המחשב, על הטכנולוגיה, על כל העולם… אחרי ששרפתי שעה וחצי בניסיון להוסיף איזו הגדרה לשדה נוסף בדף אינטרנט ולא הצלחתי.
לא משנה, מזל שהייתי לבד בבית כי יכולתי בטעות להרוג מישהו.
ולמה אני כותבת על זה? כי זו דוגמא למצב שהרגשתי שכולי כעס, לא הצלחתי להפריד ביני לבין הכעס, נבלעתי בתוכו.
ובמצבים כאלה, אולי לא במהלכם אבל כשקצת מתקררים, אני מוצאת שהשפה של ארץ יצורי הנפש קלפים טיפוליים / אפרת מעיין עושה פלאים. כשאנחנו נכנסים לסערה המוח מיד מכליל וצובע הכול בשחור, אבל הקלפים הצבעוניים של יצורי הנפש מעירים בתוכנו את "האני הצופה" ('בונן המתבונן' בשפה של אפרת) ומזכירים לנו שבסך הכול השתלט עלינו שדון. וזה צעד ענק שעוזר להחצין את הבעיה, להתרחק קצת ולהסתכל עליה מבחוץ – ואז היא כבר הרבה פחות מאיימת. המערבולת נרגעת…
הכעס הוא לא כולי, הוא רק קול אחד בתוכי, שפשוט צעק לי ממש חזק לתוך האוזן בבוקר. ואני יכולה להתחיל לחפש איזה קול פנימי יכול לעזור לי מולו, איזה כוח קסם (הבוקר למשל זה היה הכוח להתחבר לגוף – לרקוד את זה החוצה).
השבוע הביאה אפרת מעיין את שפת יצורי הנפש אל כפר הנוער ניר העמק, ואני הנחיתי שם את אחת הסדנאות. תענוג לראות אנשי חינוך מגלים איזה שדונים חוסמים אותם מלהתפתח הלאה בעבודת החינוך, מציירים אותם ומשוחחים איתם, ומוצאים איזה כוחות של ממלכת הלב יכולים לעזור להם לפרוץ שם דרך.